פסק-דין בתיק תמ"ש 4375-05-13

1. בפניי תובענה למזונות קטינים  בני 13.5, 9 שנים, כן פעוט בן שנה וחצי. (ילידי 31.12.2000, 28.3.2005 ו- 31.10.2012) אשר הוגשה על ידי הקטינים באמצעות אימם. עוד מונחת בפני בית המשפט זה תובענה כספית לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף וכן תביעת משמורת והסדרי ראייה . טרם הגשת תביעות אלו הוגשה על ידי האישה בקשה ליישוב סכסוך מיום 27/1/13 אשר נמחקה ביום 3/7/13 נוכח הגשת תביעות אלו.

2. הצדדים הנם יהודים (להלן:"הצדדים") אשר נשאו זל"ז ביום 16.2.1998 ומנישואין אלו נולדו שלושת הקטינים.

תביעת המשמורת תמ"ש 4479-05-13

3. במסגרת תביעת המשמורת עתרה התובעת לקבוע כי הינה המשמורן היחיד של הקטינים כן עתרה לקביעת הסדרי ראייה לנתבע.

4.  הנתבע מנגד טען למשמורת משותפת של הקטינים כאשר לגישתו בין הצדדים מערכת יחסים טובה ובריאה המחייבת משמורת משותפת בנסיבות העניין.

5. ביום 14/5/2014 הוגש לתיק בית המשפט תסקיר עו"ס סדרי הדין הגב' א' ב' במסגרתו התייחסה להסכמות אשר גובשו על ידי שני ההורים ביחס למשמורת הקטינים וזמני השהות. 

6. מתסקיר הגב' ב' עלה כי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים הם אלו:

" המשמורת על הילדים א' ב' וג' תהיה משומרת משותפת. שני ההורים יקבלו במשותף את ההחלטות הקשורות לחינוך ובריאות הילדים ויעבירו אחד לשני כל מידע רלוונטי". כמו כן נקבעו על ידי שני הצדדים זמני השהות של הקטינים בזמני חגים, חופשות קצרות, מחלות לרבות החופש הגדול אם כי בעיקר נקבע כי :

"אמצע שבוע : האב יקח את הילדים ממסגרות החינוך בימים שלישי וחמישי ויחזירם למסגרות למחרת בבוקר.

סופי שבוע : פעם בשבועיים האב ייקח את הילדים בימי שישי ממסגרות החינוך ויחזירם למסגרות ביום ראשון בבוקר. " .

7. ביום 22.5.14 הגישה האם תגובתה לתסקיר ובו טענה כי לא תתנגד למשמורת משותפת וזאת בתנאי כי הסדרי הראייה יהיו תואמים באופן שמחצית הזמן יהיו הקטינים עם האב ומחצית עם האם. האב טרם הגיש תגובתו. נוכח האמור לא אתן בשלב זה פסק דין בשאלת המשמורת אולם אתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר הן בעניין משמורת זמנית והן בעניין הסדרי הראייה.

תביעת המזונות תמ"ש 4375-05-13

טענות האישה

8. התובעת טוענת, כי כרכה את גורלה עם הנתבע מתוך אהבה ואמונה גדולה להקים משפחה בהרמוניה ואהבה הדדית. לימים התקשו בני הזוג להיכנס להיריון עד שנולדו הקטינים א' וב' בהפריה חוץ גופית. התובעת הוסיפה כי לפני מספר שנים התחוור לה כי הינה בהריון עם ילדה השלישי אולם נוכח מצב רפואי בלתי יציב דאז, ההיריון לא שרד והסתיים למצער במהלך השבוע ה- 17 להריונה.

9. לפני כשנתיים נכנסה התובעת שוב להריונה הרביעי, דבר שהביא אושר גדול לבני הזוג, התובעת מציינת כי במטרה לחסוך בטרגדיה נוספת כדוגמת ההיריון הקודם פנתה לקבלת טיפול רפואי לשם ייצוב מחלת הסוכרת ממנה היא סובלת ואף התאשפזה למספר שבועות.

10. בתום האשפוז ועם חזרת התובעת הביתה ובניגוד לאושר שהביע הנתבע תחילה, הודיע לתובעת על רצונו להפסיק את ההיריון משיקולים כלכליים. התובעת התנגדה, דבר שהוביל לטענתה לשינוי ביחסו של הנתבע כלפיה הן במישור הנפשי והן במישור הפיזי ומכאן המשבר בין בני הזוג.

11. לטענת התובעת היא סבלה מניכור ציני מצידו של הנתבע, עול הטיפול בקטינים נופל על כתפיה מבלי לקבל סיוע מצידו של הנתבע הן נוכח אורח עבודתו התובעני הן נוכח אופיו.

12. לטענת התובעת עד לפרוץ הסכסוך חיו הצדדים ברמת חיים גבוהה, יצאו לנפוש הן כבני זוג והן כמשפחה  נוכח כושר השתכרותם של בני הזוג.

13. התובעת טוענת כי המדובר בקטני קטינים שחובת האב לשאת בהוצאותיהם היא אבסולוטית. כמו כן היא טוענת כי לאור רמת החיים לה הורגלה אין ליתן משקל רב להכנסתה ואין מקום לקבוע נטל שוויוני בין הצדדים בנוגע לחובות מדין צדקה על כן עותרת התובעת כי ישא הנתבע בכל הפחות ב 75% ממזונות הקטינים.